דפים מפורטים עם הוראות. חוגים, הסעות, מה כל אחת אוהבת בסנדוויץ' לבית הספר, טלפונים של אמהות. להדגיש מה שחשוב.

אחותי, תודה מראש שאת שומרת לי על הילדות ועושה את זה באהבה. אני יוצאת בפעם הראשונה לח"ול בלי הילדות. רגועה.

לארוז תיק. בלי חוברות צביעה, בלי טושים, בלי אוכל לדרך. בלי. עם מצלמה.

לא כל יום נוסעים לסופשבוע רומנטי בפריז.

לרומנטי נתפס הגב ערב הנסיעה. סימן אזהרה? אז אני סוחבת את התיק הכבד. זה בלי חוברות הצביעה ובלי הטושים אבל עם מצלמה אחת כבדה. וגם את המזוודה הכבדה (לא החלטתי מה יאה לסופשבוע בפריז) אני סוחבת. ואת זה אני אזכיר לו לאורך כל הסופ"ש. ברור לא? הרומנטי די מתבאס ללכת (עקום) כשלצידו אני,סוחבת. ואני כאן כדי להנות מהרגע הזה.

הו פריז, כן, היא מהממת כמו שמספרים, היא רומנטית, היא יפה. אפילו הכרוז במטרו נשמע שרמנטי. מבטיחה לעצמי שיום אחד אלמד צרפתית (בטח, בטח)

הו פריז, כן, האוכל טעים כמו שמספרים. החיוך לא יורד לי מהפרצוף במשך שלושה ימים, וכנראה שהחמאה לא תרד לי מהירכיים עוד זמן רב.

בראסרי, בולנז'ארי, פטיסרי. יכול להיות שבאמת הכל טעים? יכול להיות שזו בעצם פריז, החופש, ה"לבד ביחד" שלנו שמוסיף טעם לכל מנה? איך אני אספיק לאכול מכל מה שאני רואה? ובאמת שיש לי הספק לא רע.

הו היין, כן, היין משובח כמו שמספרים. המממ..צריכה להזכיר לעצמי שהיין האדום בכוס שלי זה לא מיץ פטל. אפשר להרוות את הצמא עם מים מדי פעם.

מטיילים שעות ברחבי העיר, כל שכונה והאופי שלה, ממש כמו הילדות בבית שאני טורחת לבדוק מה שלומן מדי פעם. הטרום מתבגרת לא מבינה למה אנחנו בכלל מתקשרים, הסנדויצ'ית מפרטת את הקשיים והזאטוטה שואלת אם כבר קנינו לה חולצה עם נסיכות. אחותי שולחת תמונות כהוכחה, ולא שוכחת את לולה שלנו, הגורה. ותודה על שירותי הוואטסאפ. לאחרונה זו הפכה דרך התקשורת המועדפת עלי עם העולם שם בחוץ. מבטיחה לעצמי להפסיק עם זה. (בטח, בטח). מרגישה שמשהו חסר לי. אף אחד לא שואל "מתי מגיעים?" ...

הו פריז, פרסומות לתכשירים נגד כינים. יש!! גם בפריז יש כינים. צרת רבים, נחמה לנחמה.

הו פריז, נסו לדבר באנגלית, ותיתקלו בתגובה צוננת שהיתה מקפיאה גם את דמו של ברון סמים מקסיקני. זה מלמד אותי שכשהמוכרת מסננת "MERD" זה זמן טוב לענות: "MERCI". ולחייך.

בכנסיית נוטרדאם בדיוק שרה המקהלה בהרמוניה מופלאה. אני שוקלת להפוך לנזירה. ואז צוחקת (ששש...כתוב לשמור על השקט).

 אני תוהה אם "לחם הקודש" בכנסיות פריז זה בעצם באגט משובח עם חמאה.

בראש המונמארט (לא, לא נראה לי שמבטאים את ה "ט". בכל מקרה זה נשמע ממש מקומי מצידי) עוד כנסייה. באמת שיפה. אני עוצמת עיניים ומדמיינת שאני צועקת: "אמא של ישו, אמא של ישו, ישו בבית?"

הו פריז, הרחובות, המבנים, המוזיאונים, הקרואסונים, הבאגטים, הפריזאים. רק על גברברי פריז מכנסיים אדומים וצמודים נראים נפלא. בבקשה אל תנסו את זה בבית.

בכיכר קטנה, ליד שוק אכרים, מנגנת להקה. האיש עם החצוצרה נראה כמו וודי אלן, אבל אני מזכירה לעצמי שלמשך שלושה ימים אני חיה בסרט. זה לא על אמת.

הו פריז, אני מאוהבת. לפחות למשך שלושה ימים.

בטיסה לארץ מחייך אלי זוג. אני יודעת מה הם מרגישים.

מספיקים להגיע בדיוק בזמן כדי להביא את הילדות לבית ספר ולגן. 

 

 

 onion מרק בצל שיכור

באחת מסדנאות הבישול הבריא צמחוני שלי הונחו על השיש המון בצלים וגם בקבוק יין . אחת המשתתפות שפכה בטעות בקבוק שלם לתוך המרק . המרק מצידו לא הביע התנגדות . האמת , היה טעים . ושמח .

2 כפות שמן זית

8 בצלים בינוניים חתוכים לרצועות

6 שיני שום קצוצות

2 כפות קמח

2-1 כוסות יין לבן יבש (או בקבוק שלם ...)

10-8 כוסות ציר ירקות

1 עלה דפנה

3 כפות עלי תימין טרי

1/4 כפית אגוז מוסקט מגורר

מלח , פלפל

להגשה :

בגט מקמח שיפון

גבינה צהובה מגוררת גס

מחממים את השמן בסיר גדול ומטגנים בו את הבצל על אש בינונית -גבוהה עד שהוא הופך לשקוף . מוסיפים את השום ומטגנים עוד דקה .

מוסיפים את הקמח ומערבבים היטב היטב .

מוסיפים יין לבן כך שיכסה את הבצלים , ומערבבים כדי שלא ייווצרו גושים . מוסיפים את הציר , עלה הדפנה , התימין , אגוז המוסקט , מלח ופלפל ומביאים לרתיחה .

מנמיכים את האש , מכסים את הסיר ומבשלים כ -20 דקות .

בינתיים , פורסים את הבאגט לפרוסות , מניחים על תבנית וזורים עליהן את הגבינה . מניחים מתחת לגריל וקולים עד שהגבינה ניתכת ומזהיבה .

להגשה , מוזגים את המרק לקעריות ומניחים מעל כל מנה פרוסות מהבגט .

גיוון :

אפשר להוסיף למרק 1 כף חומץ תפוחים .

 

ענתה בניית אתרים